ביקורת אלבום: Patrick Stump, Soul Punk

בלוגים

אין שום דבר רע בטעם של פטריק סטאמפ: בשחקן הבכורה שלו, סולן ה-Fall Out Boy של פעם ועתיד עריס מכל הלב מג'סטין טימברלייק ומיטב הסרטים של מייקל ג'קסון מוֹתְחָן שנים.


סטאמף ניגן, שר, כתב והפיק כאן כמעט הכל, כשהוא משחיל את הפלסטו שלו בסדרה של סדרה נהדרת (אלי, פיצוץ, שנשמעת כמו יציאה שזה עתה נחשף מפסקול השוטר של בוורלי הילס) ופחות נהדרת (ה-Dance Miserable המסונכרן בצורה מוזרה) מסלולים.

לסול פאנק יש את התחושה העצומה והאטומה הרמטית המשותפת לפעולות של אדם אחד. כשהראפר לופה פיאסקו מגיע לרמיקס של This City, זה מרגיש כמו חדירה לא רצויה, כאילו הוא עשה פנייה לא נכונה באלבום של Fall Out Boy והגיע לכאן.